• ראשי
• עמוד הבית
• דמעות שיש
• המסע האחרון של וילי אדאמס
• ספרים נוספים
• אודות

8 תגובות לפוסט “דמעות שיש”

1. 17 באוגוסט, 2009 בשעה 9:05 מאת נוריאל מ.:
   

   אברום,
   לא נפגשנו ולא דברנו מזמן, אבל הנה, התראנו בספר שלך, ובגדול.
   קראתי. מדהים.
   מודה שלקראת הסוף העיניים היו מטושטשות קצת. פשוט התרגשתי.לא בגלל הסיפור העצוב או לא (כל אחד לטעמו) אלא מהאופן בו האנשים בספרמתמודדים או לא עם מאווים שלהם שלא יכולים למלא באמת. זה ספר שכל קורא יכול בקלות לקחת אותו לעצמו, למאווים שלו ולחיים שלו.
   היה מרתק. הוקסמתי מסיפורי הפנטסיה, שלא ברור אם באמת הם כאלה, או מציאות - כל אחד לוקח זאת כפי שהוא רוצה, ואיך הם מאירים משהו מהחיים ומהסיפור.
   כל הכבוד. עכשיו באמת נדבר…

2. 10 בספטמבר, 2009 בשעה 20:18 מאת נוגה מגדל:
   

   09.09.09
   דמעות שיש – אברום רותם
   אהבתי את הספר דמעות שיש כי הוא מספר סיפור לא בדרך הרגילה, לא בדרך המקובלת.הנרטיב בספר נמשך לכיוונים מאוד בלתי צפויים.
   מה שריתק אותי בספר היו הדמויות, וכיצד הן מתבוננות בעולם סביבן. אברום הביא מנעד מאוד רחב של דמויות שהחיבור ביניהן הוא כמעט בלתי אפשרי, הוא יצר הקשרים מרתקים וכמעט דימיוניים. משפחה סטנדרטית מרמת השרון, דני שדה, הדמות המרכזית בסיפור שחי חיים די אפורים ומונוטוניים, עד שהוא פוגש בטרמפ אקראי את מאר ערבייה בת למשפחה העוסקת בכשפים, הסבתא – דאברה מכשפה זקנה השולטת בכוחות הרוחשים מתחת לפני הקרקע, ועל הג'ינים הנוכחים מסביב ושולטים ומעורבים בחיי כולם. נזירה בלונדינית כחולת עיניים שמתאהבת בנאביל הנגר בעלה של מאר. ערב רב של דמויות וערב רב של דתות ולאומים השזורים אחד בשני וכמובן בעלילה הבלתי אפשרית.
   ג'ארמוש – במאי הסרטים האמריקאי הוציא לאקרנים סרט חדש הנקרא "גבולות השליטה", יצירה מורכבת וקיצונית. אני מתחברת דרך סרטו לסיפור של אברום לחיבור שבין המציאות לאיבוד השליטה ולעולם שבין הארצי למטה-פיזי לדברים שבין הדמיון למציאות שהם מעבר ליכולתנו להבין את משמעותם האמיתית.
   ואני רוצה לצטט ממה שהוא אמר על סרטו האחרון: "אנו חיים במציאות שבה אנו מאבדים שליטה. כמעט כל תפיסות המציאות שלנו מתמוטטות … האם אנו באמת מסוגלים עוד לשלוט בחיינו ובגורלנו?"
   וכך גם בספר הדמויות המרכזיות מפסיקות לשלוט בגורלן, נוצר מאבק קשה בין הג'ינים השדונים הרעים והטובים לבין הדמויות, פתאום דני שדה סוכן התוכנות האפרורי נפגש עם ג'ינים השולטים בחייו. וכך גם מאר אהובתו הערביה, שמסביבה מרחפים היצורים שרוצים להרוס את אושרה. כבר כילדה הבינה שהשכול מלווה את חייה, שכל משפחתה נעלמה בדרך מוזרה ומסתורית, מנסה למצוא מעט רגעי שמחה לחייה. נכנסתי לתעתועים שבין הדמיון למציאות וזה מה שהכניס לסיפור את הייחודיות שבו.
   היכרותי הקרובה רבת השנים עם אברום גרמה לי להרגיש אותו מדבר אלי מתוך הספר. הרגשתי אותך בשפה במשפטים שאני רגילה אליהם מדיבורך. אך, התגלה לי גם אברום עם תובנות ורגישות מדהימה. למשל ההקבלה שעושה דני שדה בין החצבים שפתאום נראו לו עצובים לבין אשתו שולק'ה שעסוקה באיך נראה גופה אחרי עשרים ומשהו שנות נישואים. והוא ממשיך ואומר לה שהוא "אף פעם לא שאל את עצמו מה יש בחצבים שמעורר ריגוש. החצב פורח בסתיו כשהכל מסביב קמל והוא בשיאו: שרביט דק וגמיש של פריחה לבנה. באביב פורחים המון סוגי פרחים. זה נראה שמח, אבל בעצם הם המון מטושטש, ללא כל ייחוד. אבל אצל החצבים כמעט אפשר להבחין באישיות של כל אחד ואחד" והוא אומר לה: "אז פרחנו שולק'ה פרחת כמו חצב". והיא עונה "פרחתי כמו חצב, כן כמו חצב גבוה, תמיר, מתנשא, בטוח בעצמו. מה קרה עם כל זה?" ושולק'ה אומרת: "החצבים נובלים אנחנו נבלמים… הם נראים שמחים כל עוד הם פורחים כאילו הם לא יודעים שהם כל כך זמניים". שיחה של זוג המנסה להדוף את המציאות שבה אנו קמלים בשלב כלשהו בחיינו ושהותנו פה היא זמנית. הרצון של כולנו להמשיך לפרוח ולהרגיש צעירים לנצח, ומנגד התובנה של דני שבעצם מה שמפריע לנו להמשיך לפרוח נמצא בראשנו.
   הרגשתי חיבור לקטעים רבים מהספר, לקחתי לעצמי תובנות רבות ואין לי ספק שעוד אחזור וקרא בו מדי פעם.

   התרגשתי, אהבתי ונסחפתי. ממליצה עליו בחום.
   נגה מגדל

3. 20 בספטמבר, 2009 בשעה 16:22 מאת שי אשבל:
   

   גמרתי את הספר שלך המהמם והמרגש! אתה בעצם מדבר על פילוסופיה והצלחת לכתוב ספר שכולו פילוסופיה, אבל קריא, מקסים ובגובה העיניים והלב. אני חושבת שזה השג מדהים , ואני כל כך גאה בך!

4. 20 בספטמבר, 2009 בשעה 16:31 מאת מודי:
   

   מאד התענגתי על הספר שלך, למרות שהוא לא פשוט מבחינה אנושית להזדהות עם הגיבורים. כולם מאד אפטיים לחיים, נסחפים, ובעצם לא שולטים בחייהם. בעצם הייתה שליטה מסוימת בחיים של דני, רק כשהיה בבית הסוהר… אחרת הוא פשוט הולך לאיבוד. גם הרגעים בהם הוא מאד מאושר עם אהובתו, זה משהו שהוא נגרר, ללא שליטה במה שקורה לו… וככה גםה אחרים. היחhדות "הנורמליות" שם הן הנשים: שולק'ה והבת אסנת, למרות שאין להן תפקיד מרכזי בספר, הן יודעות מה הן רוצות ושולטות עד כמה שאפשר. גם סבתא דברה המכשפה מנהלת את העינינים מהצד, גם אם אל בהצלחה גדולה….
   אהבתי גם את הרכות והעדינות ביחסים האינטימיים של מאר עם דני, בניגוד לחספוס ולענייניות שלכאורה משודר…
   ספר מעניין מאד שהשאיר בי חותם, למרות שהןא קשה מבחינה אנושית ככה לתאר אנשים וחיים שלהם. חיים של כל אחד מאיתנו.
   אני מקווה שאנו לא כאלה…
   כל הכבוד!

5. 9 באוקטובר, 2009 בשעה 9:38 מאת לילית ט.:
   

   ספר מדהים, אחד מהספרים ששהתחלתי לקרוא לא עזבתי אותו עד שסיימתי. ספר שמזקק בתוכו בתמצית מרוכזת ומדהימה את כל החלומות, הדימיונות, סיפורי ילדותי. כל נושא הג'ינים, עולם של מעלה ועולם של מטה, המגיה…כשקראתי, מאוד התרגשתי, הרגשתי שהספר משקף את עצמי-הסיפורים מתוארים כאילו דרך עיני, כאילו אני כתבתי תאורים אלה, בדיוק, הייתי אומרת אפילו "מפחיד". אילו אני הייתי כותבת אותו-הייתי כותבת בדיוק כך.
   יש כנראה באמת אירועים בעולמנו שלא ניתנים להסבר מדעי והגיוני…. ומי כמוך יודע….
   מומלץ בחום!
   אהבתי.

6. 18 באוקטובר, 2009 בשעה 9:26 מאת שגית, מרכז:
   

   לגמרי במקרה נתקלתי בספר שלך בסטימצקי בגן-העיר, והתמונה והכתוב על העטיפה משכו את תשומת הלב. כמו שהתחלתי עם הספר (וזה לא כל כך פשוט עד שהבנתי איפה אני בכלל…) הבנתי שזה משהו "אחר", זה לא עוד ספר. כקוראת ותיקה נורא נהנתי מהמקוריות, מהדמיון והמציאות, מסצנות הזויות, שבדיעבד הן לא כל כך הזויות, אם אנו נותנים לעצמנו ל"עוף" כמו שדני מציע לאהובה שלו לעשות זאת. והיא עושה זאת, והוא נשאר למטה… נורא נוגע דוקא המופרכות של אהבה כזו. איזה יופי! מאד נהניתי, ומאד מפרגנת. כמכורה לאינטרנט, התפעלתי מהאתר של הספר - שזה גם משהו יפה ואחר.
   בהצלחה!

7. 22 באפריל, 2010 בשעה 15:28 מאת אבי:
   

   מר רותם שלום
   השגתי ספרך ב'נקודת חלוקה' קטנה בקפה 'זיגמונד' בירושלים הספר נראה מענין ואני מתכוון לקרוא בו מצאה חן בעיני חלוקה 'עממית' שבנקודות חלוקה - (לאו דוקא ב'היכלי הספר' - החנויות) וכן רציתי לשאלך כיוון שאני עצמי חושב על הוצאת ספר (דומני כי הז'אנר, או לפחות סוג הכתיבה דומים) כיצד היה נסיונך עם 'מינרוה' כהוצאה ידעתי על עיסוקיהם בתחומי קירוב התרבויות וזכויות האדם אולם לא כהוצא.. (וגם זה נראה לי מעניין) באם תראה השאלה ותחפוץ לענות אשמח (מייל מצורף)
   בברכה
   אבי

8. 22 באפריל, 2010 בשעה 20:14 מאת admin:
   

   הי אבי. עניתי לך במייל שצרפת.
   תודה, אברום רותם :>)

השארת תגובה