כה אמר המורה מבלי שנשאל

דרשות, תובנות, סמני דרך והארות דרך…. כה אמר המורה

זקן עייף ופצוע

זקן עייף ופצוע נפל בדרך. מיהרו והביאו אותו אל המורה ששהה בצל גבעה בשעת דמדומים.  ככה אמר לו המורה מבלי שנשאל:

   תלמיד ומורהשליטי העולם החומרי הם הזמן, כוחות הטבע המאחדים ומפרידים שנוטעים סיבה ותוצאה בכל מעשה.    אתה נתין בעולם, גופך עבד לזמן, לכוחות הטבע המאחדים והמפרידים, לסיבה ותוצאה.
גופך נתון בכבלים שאינם ניתנים להתרה, אל לך להתכחש להם. נכון לך להיעצב לעיתים, לכאוב ולהצטער, גם אם אין בכך תוחלת. נקה את הרוח הלא טובה שבגופך.
 עצבות ושמחה, אהבה ותיעוב, מחסור ושפע הם הכבלים ששליטי העולם שמו עליך בהיכנסך אליו, וכנתין נאמן עליך לציית להם. דע שהם כבלים בלבד, הם אינם אתה ואינם שולטים בך, אך עליך לציית להם. גם אם לא תציית, לא תשתחרר מהם.
אינך המושל, אינך המנהיג, אינך השולט, אין אתה גופך.


לדרשה המלאה קראו כאן….      מאי 2015


נער צעיר ומלא כח 

נער צעיר ומלא כח יצא עם אביו לציד.  אחרי מרדף סרק מעייף, מצא שהוא עומד מול המורה בצל גבעה בשעת דמדומים.  ככה אמר לו המורה מבלי שנשאל:

 נער צעירהחיות שאתה ואביך רודפים והורגים הם בעולם כפי שאתה בעולם. אינך נעלה מהם. אל תשפוך דם, אל תיקח חיים של אחר ולא של יצור אחר. אל תשחית רק כדי לחוש שאתה החזק והנעלה. אפשר לצוד לעתים נדירות, בתנאי שמצאת והחלטת שחשוב
לך.
אתה היום יפה, תמיר, פיקח וחזק. היופי יחלוף כמו שחולף אצל הוריך וחלף אצל הוריהם.  מחר גבך לא יהיה זקוף כמו היום, ועם השנים מחשבתך תתכהה, וידך החזקה תחלש. תמיד יהיו אחרים יפים, תמירים פקחים וחזקים ממך, גם בין אלה שאינך מעריך וחושב אותם לנחותים ממך.
אין, לא היה ולא יהיה איש בעולם שהוא נחות ממך, ואין איש בעולם שהוא נעלה ממך. אתה אחד ומיוחד, כמו כל אחד אחר, שהוא יחיד ומיוחד בדרכו.

   לדרשה המלאה ראו כאן.            מאי 2015


על טבע הזמן

עוברי אורח שהלכו בדרך, פנו אל המורה שהיה ישוב בצל גבעה בשעת דמדומים.  ככה אמר להם המורה מבלי שנשאל:  

זמןחיינו מונעים על ידי טבע-הזמן, שהוא טבע החומר, סיבה ותוצאה. אין חומר ללא זמן ואין זמן ללא חומר.  בראשית נברא טבע הזמן, בראשית נברא החומר.
נולדת, יופי, מזל טוב. מכאן ואילך מתחיל ליזול שעון החול, רגע ,שעה, יממה, שבוע, חודש, עונָה, שנה, דור, עד לגרגר האחרון שנקצב,  ולא עוד.
הזמן הוא חפצים, חלקים, פרורים, רוח בקונסטרוקציות של אדמה, אש, מים ואויר. דבר בתוך דבר בתוך דבר, שלובים ביחד היה-סיבה, הווה- תוצאה, צפוי-עתיד.
……  
אך רְאוּ !  לא שמנו לב שאין גדר, אין חומה, אין כבלים. ברצוננו ישלט בנו, ברצוננו לא.
בעודנו מצטנפים בצל האקליפטוס, שדרת הברושים והשקמה שבחצר שהיו ואינם, ורק הירח מתעתע בנו, ברגע של חסד לכאורה, בו עוֹלָה מן האוב הזיה של זיכרון מטושטש שהיה או שמא לא, אנו חופשיים! טבע הזמן אדיש לזיכרון, וכך גם אנו, כשנכיר.  טבע הזמן בחיינו תמיד, ואנו חייבים לו את חיינו, אך לא את חירותנו.

לדרשה המלאה ראו כאן            יוני 2015


הסוחר

סוחר חזר לביתו, לאחר מסע עסקים ממושך. בדרך ראה את המורה בצל גבעה בשעת דמדומים.
ככה אמר לו המורה מבלי שנשאל:

סוחר1הכסף והרכוש הרב שצברת אינו שייך לך. הוא צל חולף ועובר, כמוך.
אתה עמל לשכנע אנשים לתת, ומאנשים אחרים לקחת, כדי שרכושך יתפח, כדי שתהיה גאה ומרוצה בעצמך, וכדי שכולם, גם בני המשפחה, החיים והמתים, יהיו גאים בך. אל תשלה עצמך. אתה מהלך על האדמה בחסד, לא בזכות.
אתה מצליח לא כי העולם מאיר לך פנים,  ונכשל לא כי העולם נוטר לך. העולם אינו זוכר, ואינו  שוכח,  העולם אדיש לך, לאחרים, לכל אדם ולכל חי.
הגמול וההצלחה שאתה זוכה הם אכן בשליטתך, במידה ותכיר בשולט בך ללא עוררין: כוחות הזמן, הטבע, ובסיבה-ותוצאה של מעשיך, ובמידה ותשלים שהם חלק בלתי נפרד ממך, ואינם ניתנים לשליטה ולשינוי. נצח הוא סיפור שלך לעצמך. העולם, ומה שבו, מתחדש ומשתנה ללא הרף. אתה חלק בלתי נפרד מהשתנות זו. אל תצפה שדבר מה יוותר קבוע ומוצק לאורך זמן, בין אם הוא גוף, חומר, מחשבה או דיבור.
אל תתגאה כשאתה מצליח, אל תרפה ואל תתיאש כשאתה נכשל. כזה הוא מהלך חייך תמיד.

 לדרשה המלאה – ראו כאן         יוני 2015


הנוטה למות

נוטה למות הובהל אל המורה בצל גבעה בשעת דמדומים. ככה אמר לו המורה מבלי שנשאל:

 נוטה למותפרות עמלך נאספים לאט. לֶקֶט מראות, פנים, קולות, זהרורי רגעים ושנים.
נשום, שאף, שחזר את רגעי ההתכוונות, את העשייה, החסד והברכה שהורעף והרעפת, את האהבה שאהבת ונאהבת. זו הצֵידָה שאתה נושא עמך הלאה.
ראה את מה שעשית, את כל פרות עמלך, כי טובים הם. ראה אלה שהסבו לך סיפוק ושמחה, ואלה שהסבו לך עגמה ותסכול, שכן אלה תלויים באלה. ראה מה למדת, מה השכלת, מה ראית ושמעת, כל החוויות וההויות שזכית. ועשית הרבה, ואהבת הרבה, ונאהבת, ואל תייסר עצמך על דברים ששגית בהם, אלה שלא עלו יפה, שכן צִיַּתָּ לחוקי הטבע וכללי הגמול למעשים, לטוב ולרע.
אל תטרח, אל תתאמץ, אל תחפוץ, אל תבלום, הרפה, הרפה.

לדרשה המלאה – ראה כאן    יוני 2015


על הממשות

 חבורת אנשי סֵפֶר עברה בדרך, ואנשיה התווכחו  כלהקת תוכים, מה היא ממשות, עד שחלפו על פני הגבעה שלמרגלותיה ישב המורה.  ככה אמר להם המורה מבלי שנשאל, וכשקמו ועזבו אותו, כל אחד מהם פסע בראש מורכן ולא הוציא הגה:

ממשות(…) יש לשאול ולכפור באמיתות מובנות מאליהן, שכן אולי טמונה בכך תובנה לחיים טובים, נכונים ונינוחים יותר.
הממשות, המציאות בו אתה אַתְּ, הוא, וכל אחד אחר, מצויים בה, היא מה שכל אחד רואה, חש, חושב, מדמיין ומבין, כל אחד בעצמו לעצמו.
מה שאחד חש, חושב, מדמיין ומבין, איננו מה שכל אחד אחר רואה ומבין. לכל אחד  ממשות פרטית משל עצמו.
הממשות היא פרטית ייחודית, ונבנית בתודעה באמצעות החושים ומרכיבי הטבע, ונצבעת בגוון אישי פרטי לטוב ולרע. ניתן לשנות מציאות פרטית, ניתן אף לשלוט עליה באופן מוגבל אך תוך ציות לכוחות הטבע ומרכיביו.
גם אם נטען שהממשות היא בתודעה הפרטית, במחשבות, ברגש ובדמיון בלבד, נבין שהיא נתפסת באותם הכלים שמנהלים את התודעה בכל אחד מאתנו, כך שהיא דומה למציאות שאחרים רואים וחווים, או לפחות אנו סבורים כך, אך לעולם אינה זהה. ונפרט:

לדרשה המלאה – ראה כאן          יולי 2015


על האלוהים

חבורת נזירים עברה בדרך, "אנו מחפשים את אלוהים" ענו לכל עובר אורח שהתעניין במעשיהם, עד שחלפו על פני הגבעה שלמרגלותיה ישב המורה.  ככה אמר להם המורה מבלי שנשאל:

אלוהים(…)  אם אתה מצליח להבין מהו אלוהים, היה סמוך ובטוח כי מה שהבנת אינו אלוהים.  דחוק עוד את האינטלקט הצידה.
אם מישהו יספר לך מהו אלוהים – היה סמוך ובטוח שהמספר אינו יודע מה הוא שח.
אלוהים הוא מובן שלעולם לא יהיה מובן.

לדרשה המלאה – ראה כאן  יולי 2015.


 הלוחם עטור כבוד וניצחונות

לוחם עטור כבוד ונצחונות, עבר בדרך עם חייליו. בעודו מהרהר בכבדות על הקרב הבא, ראה את המורה בצל גבעה בשעת דמדומים.  ככה אמר לו המורה מבלי שנשאל:


לוחםהקמטים סביב עיניך והראש המורכן העייף, מרמזים כי די לך בחיים אלה, בכבוד ובתהילה האופפים אותך. קַצְתָּ בחששות מפני תוצאות הקרבות הבאים.
גם אם אינך טרוד בשלומך האישי, אתה מאויים מתוצאות מעשיך, שהם חיילך העתידים לטבוח ולהיטבח, ולפגוע גם באוכלוסייה חסרת מזל, שנקלעה למקום ולזמן פוגעניים, שרבים מהם יוותרו ללא רכוש, תמיכה והגנה כתוצאה מהמערכה, ולא תוכל לעשות למענם דבר.
אתה סבור שאם יניחו לך, אם תניח לך, ואולי אף תפרוש, תמצא מנוחה נכונה לנפשך, ומצד שני אתה מתלבט, כי בכך תזניח את חיילך, תפגע באמון שהם רוחשים לך, הם, העם ואולי אף המלך.
הו, גנרל עז רוח, כמה אתה טועה! כמה טועים אתם, משרתי הציבור והחברה, שמשקיעים את כל מרצכם לטובת הכלל, גם על חשבון מאווים וצרכים אישיים, וסבורים שמנוחה נכונה לנפשכם תושג אם יפרשו לביתכם.

לדרשה המלאה- ראה כאן  יולי 2015


כהן הדת

כהן דת עבר בדרך.  משקרב ראה התקהלות למרגלות הגבעה. השתתק לרגע המורה, פנה אל כהן הדת, וככה אמר לו מבלי שנשאל:

כהן דתהו כהן-דת, ראה איזו מעמסה על כתפיך. עליך לחשוף קדושה שאיננה נראית, במקום בו החומר ממלא הכל.
עליך להראות שאלוהים הבלתי נראה, נראה בכל מקום. (…) הו, כהן-הדת,  החל בעפר וְכָלֶה בחפץ מקודש- כל חומר בכל צורה וביטוי, ניתן לשימוש בהלכות, טכס, פולחן, שירה או תפילה לצורך השראה, התכוונות, מחשבה והתבוננות, אך אין בכל אלה קדושה.
סגידה לחומר מכל סוג, גם אם יוצרת  הקלה ואושר חולף, היא אשליה שקדושת חומר משנה מציאות, יוצרת מאַיִן רווח אישי. 
 גווילים, ספרים ופסלים, מבנים מקומות ועפר, טכסים, פולחן והתרוממות רוח, נכונים וטובים כמעוררי השראה.
על האנשים הטובים לדעת, לִמְחַפְּשֵׂי האמת והנשגבות, שסגידה לחומר אינה משנה מציאות, גם לא לחשים, חפצים, מחוות ותפילות.

לדרשה המלאה- ראה כאן   אוגוסט 2015


טבחית המלך

 פמלית המלך חנתה בדרך עם רדת הערב. טבחית המלך עברה למרגלות הגבעה עליה ישב המורה וקהל שישב סביבו. משקרבה והשתחווה אפיים, אמר לה מבלי שנשאל:

טבחית המלך(…) העבודה תובענית, והיא כרוכה בהכרח גם בעימותים עם אנשי החצר, שהמניעים שלהם הם חמדנות, קנאה וחתרנות. אל תוותרי, אל תסוגי לאחור. השתמשי בשכל הישר, בלב חף מתאוות להוקרה ולשבחים, ותמצאי את הדרך הנכונה עבור עצמך. עשית דרך ארוכה בה את פועלת נכון ובאופן הולם, אל תאפשרי לאחר שיסיט אותך מדרך זאת, ובכך לאבד את עולמך, ואל תהססי לפעול בכח לשם כך, כי הצדק עמך. עליך להיאבק על מעמדך לשם מימוש הייעוד שלקחת על עצמך, באמצעים שיביאו לתוצאה הטובה ביותר, גם אם נדרש ממך לפגוע באחר שמחפש את רעתך.

לדרשה המלאה- ראה כאן  אוגוסט 2015


חוקר המספרים (המתמטיקאי)

חוקר מספרים (מָתֶמָטִיקַאי) הלך בדרך וחשב. כשעבר למרגלות הגבעה עליה ישב המורה וקהל שישב סביבו, הרים עיניו. כשקרב והשתחווה אפיים, אמר המורה מבלי שנשאל:

איש המספרים(…) אכן, אתה עוסק באמת גדולה, מזוקקת, צלולה, שעומדת בפני עצמה, כזו שכל בר-דעת לא יכול לכפור, לסתור או לטעון  שהיא שקרית, זמנית וחולפת (…) אמת שהכללים הנובעים ממנה מפתים אותנו להניח שמדובר ביסוד היסודות שמקורו בנצח, מעבר לכל עולם התופעות, גם לא בעולם פנימי של מישהו או בקרב ציבור כלשהו.
כמוך, רבים לאורך הדורות עד היום, מתפתים להאמין שלא רק שקיימת  אמת  נצחית, המוכמנת במספרים ובשיטות חשיבה לוגיות, אלא ניתן גם ניתן להסיר את לוט המסתורין ממנה, ולגלות אותה בכוח תבונתנו הטהורה. קל להתפתות ולהניח שהיא היא האמת עליה מושתת העולם, האמת היורדת לשורשם של הדברים.

לדרשה המלאה – ראה כאן  אוגוסט 2015


הנזיר החומל המיואש שביקש למות

נזיר החומל על כל יצור חי ואף צומח, צנח באפיסת כוחות תחת עץ, והמתין למותו. מיהרו והביאו אותו אל הגבעה הסמוכה, עליה סוכתו של המורה. לאחר שהשקו, רחצו והאכילו אותו מעט אורז ועדשים, אמר המורה מבלי שנשאל:

 הנזיר החומלהו, איש קדוש. לבך ותבונתך הרחיקו אל מעבר מרבית בני-האדם. לבך מלא באהבה וחמלה כלפי העולם, כלל החי, הצומח ואף הדומם שבו. להבנתך, ההבדלים הללו הינם אשלייה, והכל ישויות רוחניות הלובשות בגד חומרי בצורת חי, צומח ואף דומם. להבנתך, בחרת בניתוק  מהסובב, כדי לא לפגום בגורלן של ישויות רוחניות המוכמנות בחי או אף צומח, ממנו אתה אוכל, כמו גם לא לפגום ברוחך המיטהרת ולזהם אותה בחומריות, שכה השתדלת להסיר ממך.  

לדרשה המלאה- ראה כאן    אוקטובר 2015


האיש שבחר למות

איש שמאס בחייו, יצא מביתו כדי למות.  הביאוהו לפני המורה, שאמר לו מבלי שנשאל:

בחרת למות, כי חייך קשים מנשו%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%97%d7%94-%d7%9e%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%95%d7%aaא. אינך רואה תכלית, אור, אות או מצב שחייך ישתנו ויטיבו עמך ולא ירעו.
בחרת להרע עם עצמך, לגרום סבל מיותר, וסבל למשפחתך, ואולי אף פגיעה אנושה ביקרים לך, כי בחרת לחשוב על עצמך בלבד. בחרת להסתתר תחת התרוץ שזה לא בשליטתך. בחרת לערוק, לנטוש את העולם, כי לדעתך הוא לא מתגמל אותך כמו שצריך היה.
בחרת להרפות, להניח את גופך וחייך ולנטוש אותם. הרפיה, הפסקת אחיזה, אינה בהכרח פרידה. כל פרידה היא חלקית בלבד,  לכן קל לנו יחסית להיפרד, שכן היא נעשית כדי לפנות את היד והתודעה למשהו טוב יותר, משמעותי ומועיל יותר.

לדרשה המלאה – ראה כאן   אוקטובר 2015


האיש שברח מפני המוות 

איש שברח מפני המוות, הסתתר ביער. הביאוהו לפני המורה, שאמר לו מבלי שנשאל: 

נער צעירהו איש הבורח מפני המוות! אתה בורח מפני דבר שאינו רודף אחריך. נסת על נפשך, הסתתרת, בעוד שאת המוות נשאת עמך לכל מקום אליו הגעת. ברחת, ולא ידעת שבחרת במוות וויתרת בכך על החיים. לוּ היית בוחר את החיים, לא היה עולה על דעתך לנוס מפני המוכמן בך.
כשאתה ישן, אינך יודע שאתה ישן. אִבַּדְתָּ הכרה, ולא ידעת אלא לאחר שהתעוררת. היעלה על דעתך לברוח מהשינה? היעלה על דעתך לקונן על שנתך או אבדן הכרה, כשאינך ער ואינך מכיר?
כך לאחר מותך: לא תדע.  לכן, ממה אתה חושש? ממה אתה בורח? על מה תקונן אם ממילא לאחר המוות אינך קיים במודעות החומרית שלך?  אל לך להיעצב.
ודאי תאמר, אינני מקונן בעבורי, אלא בעבור משפחתי, קרובי….   

לדרשה המלאה – ראה כאן    ינואר 2016


על הנתינה: האיש שביקש לפייס את האלים

איש ביקש להקריב את העז היחידה שברשותו לבקש רחמי שמיים, ולפייסם. חבורת מבקשי טוב הביאוהו לפני המורה, שאמר להם מבלי שנשאל:

 עזביקשת להקל על המחסור והסבל שלך ושל משפחתך. סברת שאם תקריב את העז היחידה, תְּרַצֶּה את האלים ובני אלים, שעד כה נמנעו מסיבות שונות להרעיף עליך מחסדם. 
(…) נדע אל נכון שדרך הנתינה, היא אחת מהדרכים המרכזיות להתעלות מעל מצוקות השעה והחומר. ללא שילוב נתינה בחיי היום יום, לא ניתן יהיה להתעלות מעל החומריות, שכן טבילה בהוויה חומרית לבדה היא מרשם בטוח למועקה, כאב וסבל. שילוב הנתינה בשגרת החיים, תקל ואף תוסיף שמחה ונינוחות מה, ותכהה במידה מסוימת, ולו לרגעים מספר, את המועקה והסבל. לא לשם כך נבחר בדרך הנתינה, אך כשנזכה במעט חסד נדע, שאכן אנו פוסעים בדרך הנכונה.    

לדרשה המלאה- ראה כאן  פברואר 2016 


על המעשה והתוצאה

איש נפל לפני המורה ותינה צרתו, על שהוא עמל ומשקיע ואין הוא רואה ברכה בעמלו. כך אמר המורה:  

 הנה הגעת הנה, כי אתה חש שאתה עמל ללא הרף, מתכוון, מתאמץ ופועל,  ואינך משיג את התוצאות שאתה מייחל להם. אתה עובד קשה מדי, ההשגים דלים ולא מספקים, ואתה מתמלא בתסכול ואף ביאוש.
אתה מכיר אחרים שמשיגים הרבה יותר, ומתאמצים לשם כך לעתים פחות ממך. אתה תוהה מה לא בסדר, מה מתנהל לא נכון שכזה הוא גורלך, ואיך זה שגורל אחרים מאיר להם פנים בהרבה. כך, לפחות, הדברים נראים בעיניך.  

לדרשה המלאה – ראה כאן  פברואר 2016


איש חוטא

איש שחטא ביקש לברוח מחבריו ושכניו, ופנה ליער. מצאו אותו שם, והביאו אותו בפני המורה. כך אמר לו המורה מבלי שנשאל:

השתחוותהו איש חוטא. חוטא אתה בעיני עצמך, וודאי בעיני אחרים.
אתה חש אשם, ממרר בבכי ואומר שאכן חטאת.
הו איש חוטא, ממי ברחת? אתה בורח לשווא, שכן מעצמך אינך יכול לברוח. אתה צופה בעצמך בכל אשר תנוס. לא רק אתה, כל העולם צופה בך בכל אשר תלך, שכן אתה הוא המהלך בו, וגם חוטא. השמיים מלמעלה, צוקי העד,  העמקים, הים ומחילות האדמה, בכל מקום ומקום, כל איש שתפגוש, כל עץ שתחתיו תנוח, הכל רואים אותך.   

לדרשה המלאה ראה כאן  אפריל 2016


עץ אמת רוח החופש

איש שביקש לדעת אמת, בא אל המורה לשטוח בקשתו. המורה הנהן, ואמר לו מבלי שנשאל:

עץ האמתהו מחפש האמת! האמת איננה תלויה אי-שם ברקיע, וממתינה שתקטוף אותה, ולחילופין, בפי נביאים ודגולים, וכל שנותר הוא להנהן וליפול ארצה. מהות האמת מעצם טבעה היא זרע זעיר בלתי נראה, נובטת ומתעצבת וצומחת לפרי משותף, על מצע מאמץ ושותפות עם העוסק בה. 

לדרשה המלאה ראה כאן   מאי 2016


האיש המחפש תקווה

אלוהיםהבט על העץ הנפלא שפורח ממול: האם הפרחים שלפנינו צצו מתוך הענפים, כי העץ ידע שיש בו פריחה אדומה ובוהקת בזהרורי השמש? האם חקר ודרש לפני שהפרחים עלו ופרחו? האם עמד שנים נטול עלים ופריחה עד שמישהו גילה לו שיש בעצם קיומו כל אלה? הבט לשם! האם אשכול פרחים אדמומי נהדר זה, עם טיפות הטל הנוצצות והדבורים הנפעמות המזמזמות סביבו, חוקרים נוהים אחר תקווה בלתי מרוסנת לדעת, שמא יש טוב נשגב בהרבה
(…) 
הקשב לקולות מעוררים אלה! האם אפרוחי תרנגולת החורש המצייצים בעשב הסמוך בחדוה, בקעו מהביצה, כי אמם קיבלה תשובה לשאלות עמוקות מה תפקידה ומה תכליתה בעולם? עבורה ועבור העץ אלא שאלות חסרות ממש. שים לב: שאלות כאלה הן בלבול ומבוכה של לשון נמהרת, עין עכורה, אוזן אטומה, אף סתום ועור  עטוף, שאינם מבחינים וחשים את הסובב, הלא כן? אם לא כך, היית מרקד בחדוה עצומה  מול המראות, הקולות, הריחות, הטעמים, והליטוף על הפנים רק לנוכח המשתקף ולו ברגע זה מולך.

לדרשה המלאה ראה כאן  מאי 2016

האיש שרצה להיות חופשי

הנזיר החומלבאת אלי בתקווה ללמוד כיצד להיות חופשי. אך עלי לאכזב אותך, שכן אתה חופשי מלכתחילה, ואין בידי, ולא בידי אחר, לסייע לך להבחין בכך.
אתה, אלה שכמותך, אך למעשה כל החי, חותרים לחרות, גם אם אינכם מודעים לכך. כל חי כאן, ואתה, הו איש המחפש את החופש, אינך משועבד לדבר. אין קירות שסוגרים עליך, אין עליך כבלים, ולמרות שישנם אנשים אחרים, שאתה והם סבורים שאינך חופשי – אתה והם טועים.
אינך משועבד אלא לעצמך, הו איש החותר לחירות.
ברצונך, תראה בקירות, כבלים ואנשים מכשול לחרותך. אם הם קיימים בפועל זה אכן מדכא, אך במבט מרחיק ראות זו טעות ואשלייה. החופש היה ויהיה תמיד בידיך, והחֵרות בליבך.
ברצונך, ובחרת – הנך אדם חופשי.

לדרשה המלאה ראה כאן   יולי 2016


משל הרכבת

שואפי דעת ועצה נפלו לרגלי המורה. עייפים מן הדרך, חלקם תשושים מצומות ועינויי הגוף, השיבו נפשם. כה אמר להם המורה מבלי שנשאל: 

%d7%a8%d7%9b%d7%91%d7%aaהו שׁוֹאֲפֵי דעת ועצה. הגעתם עד הנה, חסרי נשימה ותשושים כדי למצוא תשובות. אינכם מרוצים. אתם סבורים שיש לפרוץ את הגבולות, לקרוא תִּגָּר על המגבלות והצרכים, ולדרוש רק את השמימי, הלא חומרי, הטהור, הבלתי נראה ובלתי מושג. (…).
אמשול לכם משל: רכבת החיים. מתחילים מנקודת המוצא הידועה לכם, מקום וזמן בו נולדתם, ומגיעים בעתיד אל התחנה הסופית, שגם אם אין ידוע היכן ומתי, ברור אף לכם שזהו סוף המסע. הנסיעה היא בנתיב קבוע שלא ניתן לסטות ממנו, רק קדימה, ללא עצירה ולו אחת, גם אם ראשנו מלא השערות, שמועות וניחושים, לשם מה, מי ומה.

לדרשה המלאה ראו כאן  ספטמבר 2016


האיש הטוב

למדני לעשות טוב, כי איני יודע מהו טוב, נפל איש לרגלי המורה. כה אמר המורה מבלי שנשאל:
 הו מבקש טוב. מי יאמר לנו מהו טוב? הרי כל דבר ודבר שנעשה, הטוב ביותר בעיננו, או אף בעיני אחרים, יגרור אחריו מחשבה נוספת: האם אפשר אחרת? הרי לא עשיתי די, וניתן לעשות כך וכך, עוד ועוד…  מה הם, אם כן, הכללים שעל פיהם יש לפעול, מתוך כוונה להיטיב עם הסובב, ולא לחוש שאנו טורחים לשווא? שכן, לעולם לא נטיב די, כפי שלעולם לא נוכל להעתיק הר ממקומו עם כוס.
אציע לך שלושה עקרונות, המתאימים לכל אחד ואחת, לא לשם שינוי עולם, העולם לא זקוק שתשנה אותו, אלא לשם הרמוניה טובה יותר ונינוחות ביחסים אתה-עולם, ואלה הם: הִשְׁתַּוּוּת, אי-פגיעה, והתאמה וצמצום.  להמשך כל הדרשה

לדרשה המלאה ראו כאן  דצמבר  2016


רודף הכופרים

רודף אחר כופרים ראה התקהלות על ראש הגבעה, מיהר ועמד לפני המורה. המורה הנהן,  ואמר לו מבלי שנשאל:
 אתה רודף אחר כופרים כדי להענישם על כי אינם מחזיקים באמונה שאתה מחזיק. אתה סבור שמה שבידך היא האמת העליונה ואין בילתה, ומי שלא מאמין בה, אינו זכאי לזכויות אנוש בסיסיות, ודאי לא באלה שאתה זכאי ונהנה מהן.
הבה נבדוק יחד את ייחודיות האמונה שאתה פועל בשמה: ייתכן, רודף כופרים, שאתה צודק, ואכן אין בשמיים או במצולות הארץ אמת אלא זו שאתה מאמין בכל ליבך, ופועל בשמה. כיצד אנו יודעים זאת? לא נדע! אין כל דרך, ולמעשה אין כל משמעות בניסיון להשתכנע שכך הוא.  להמשך כל הדרשה

לדרשה המלאה ראו כאן ינואר 2017


לא להתאמץ, השגרה מטיבה

חכם מוטרד על שאין כל זמנו מוקדש לחכמה, נפל לרגלי המורה לבקשת עצה. המורה הנהן,  ואמר לו מבלי שנשאל:
 הו איש חכם ומיטיב. אתה מבלה את רוב זמנך במחשבות עמוקות, הוגה תובנות ויוצר, כך אתה מקווה ומאמין שעוד אנשים ימצאו בהם עניין, הנחיה, או אף קורת רוח מסוימת, שלא היו זוכים לה אחרת. אתה סובר, ובצדק מסוים, שבכך אתה תורם תרומה נכבדה לסובב, לעולם בו אתה חי.
והנה, אתה חש, שתשומת הלב שלך איננה תמיד מתמקדת בטוב הזה שאתה רוקם, בייעוד שלקחת על עצמך. לא פעם אתה חש שהגוף, כמו גם הרוח, מוסחים, והיו שמחים לפעולות אחרות, בעניינים ודברים שאינם עיסוק בחכמה עליונה, בנשגב דווקא. הבעיה מתחילה, כי אתה סבור שכל רגע שדעתך מתפזרת, יש בכך רמז על אישיותך: חולשה ומורך לב

להמשך הדרשה המלאה פברואר 2017


עוד דברי המורה יובאו בהמשך…